עולם עובר | אורי ברנשטיין

אחיזה
 
אִישׁ יוֹשֵׁב בְּבָּר וְנֶאֱחַז בְּצִנּוֹר
שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁמָּצָא כָּפוּף לְפָנָיו.
 
מוּלוֹ אֶקְרַן שֶׁכֻּלּוֹ רוֹכְבֵי אוֹפָנַיִם
שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּכָל כֹּחָם קָדִימָה,
 
בְּעוֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַגִּיעַ,
רַק לְהִשָּׁאֵר לְשָׁעָה תָּפוּס בַּצִּנּוֹר.
 
מַגְנִיב מַבָּטִים אֶל הַמַּרְאָה
הַמְּשַׁקֶּפֶת פָּנִים שֶׁאָבַד טַעְמָם,
 
שֶׁהוּא עוֹד מַחֲזִיקָם שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ,
מַחֲזִיקָם רַק מֵחֲמַת הַמָּסֹרֶת שֶׁל פָּנָיו
 
שֶׁהֻרְגַּל אֶצְלָהּ כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בְּעַצְמוֹ.
אִישׁ עוֹד לִרְצוֹנוֹ אֲבָל כַּמָּה זְמַן יַצְלִיחַ?
 
וְהוּא מַחֲזִיק בַּצִּנּוֹר בְּכָל כֹּחוֹ,
כְּלוֹחֵץ יָד שֶׁל חָבֵר וָתִיק.