הטיגריס שבא לשתות תה | ג’ודית קר

הַטִּיגְריס שֶׁבָּא לִשְׁתּוֹת תֶּה כָּבַשׁ אֶת לִבָּם שֶׁל מִילְיוֹנֵי קוֹרְאִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם מֵאָז פֻּרְסַם לִפְנֵי יוֹבֵל שָׁנִים. דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים גָּדְלוּ עַל הַסִּפּוּר הַקְּלָאסִי שֶׁל סוֹפִי וְהָאוֹרֵחַ הַמֻּפְלָא שֶׁלָּהּ – סֵפֶר הַיְּלָדִים הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת הָאֲהוּבָה ג’וּדית קֵר.

ג’וּדית קֵר (1923–2019) נוֹלְדָה בְּבֶּרְלִין וּבָרְחָה עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ לְאַנְגְלִיָּה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. עַל חֲוָיוֹתֶיהָ בְּשָׁנִים אֵלּוּ כָּתְבָה בְּסֵפֶר הַנֹּעַר “מִי גָּנַב אֶת הַשָּׁפָן הַוָּרֹד”, שֶׁהָיָה לְרַב־מֶכֶר בֵּינְלְאֻמִּי וְרָאָה אוֹר גַּם בְּעִבְרִית, בְּסִדְרַת מַרְגָּנִית. סְפָרֶיהָ לִילָדִים, וּבָהֶם הַטִּיגְריס שֶׁבָּא לִשְׁתּוֹת תֶּה וְהַסִּדְרָה עַל הֶחָתוּל מוֹג, זָכוּ לְהַצְלָחָה עוֹלָמִית וְקִסְמָם לֹא פָּג עַד הַיּוֹם, בִּזְכוּת כִּשְׁרוֹנָהּ לְצַיֵּר בִּמְעַט מִלִּים וּבְקַוִּים עֲדִינִים תְּמוּנוֹת יַלְדוּת יוֹמְיוֹמִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֻרְכָּבוֹת רִגְשִׁית, הוּמוֹר דַּק וּרְבָדִים שֶׁל מַשְׁמָעוּת.