גלו את פניה | רונית מטלון

"מה הסיפור בדיוק? שאלה פאוזיה, נהגת המונית, צובעת את שפתיה בחשיכה מול המראה הקטנה. אהבנו בטירוף, ברחנו בטירוף ובסוף הוא לא בא בגלל המכלול. אני הולכת לשרוף לו, שלא ייצא כאילו כוחותינו שבו בשלום לבסיסם, התוודיתי.
בשביל מה את עושה את כל זה, בשביל מי, אני מתכוונת? שאלה. אני יכולה להגיד לך שהוא לא שווה את זה, אבל זו תהיה גסות רוח מהסוג הרגיל. אנחנו לא יכולים להיות אחרים ממה שאנחנו באותו רגע. לכי על זה. תשרפי. המטרה מקדשת את הנרצעים, אמרה לאחר הרהור.
לא הבנתי מה שאתה אומרת, הודיתי; לא הבנתי אם להיות קורבן זה יותר בנאדם או פחות בנאדם, הרי בסך הכול רציתי ויכולתי לחיות מתחת לעור שלו. לא היה תא אחד בגוף שלו שלא אהבתי.
זה העניין עם הדברים האלה, שהאהבה היא הזרוע שמושטת לך מהעולם ועוקרת אותך מתוכו, חשבה רגע; באיזה ארון הוא נמצא, מה המכלול?
אישיות ציבורית וסמכות מוסרית, אמרתי. היא שרקה חרישית; הלכת על הכסף הגדול, עיוני. איזה ארגון שלח אותך?" נובלה חדשה – סיפור סוריאליסטי שכולו כאב, זעם והומור שחור, על מותה האלים של האהבה בהתנגשות עם המוסכמות – מאת מחברת זה עם הפנים אלינו ושרה שרה.